חלמתי עלייך הלילה.
באת אליי מסיפור אגדה עתיקה,
נתתי לך חיים כשהתחלתי לכתוב -
ואת באת,
להשלים חוטים לעלילה.
ואולי באת
כי הייתי פנוי אלייך.
נקי לשמוע את התדרים
השקטים של התודעה.
ואולי כי
כשמצאתי את השמיים,
אתמול -
כמו שלא מצאתי אותם
מאז הייתי ילד קטן.
את ההרים המושלגים
שאלתי -
אם את עומדת בהבטחתך.
חשבתי על כך שאני -
על אף שלא הבטחתי,
עדיין מקיים.
באת אלי
ממרחק חמשת השנים.
חיבקת אותי -
קראת לעברי
'אהוב'.
ואז הבנתי את מה שניסית להגיד:
אחרי שאספר
תוכל הבטן להתנקות.
רק כשאתן לך להיות,
אוכל לשחרר את שרשראות הפרחים
הקושרות אותי אל זיכרונך.
רק משם יוכל,
הלב הגדול -
להיפתח שוב.
13.5.08