בנימין וולמן / שתיקת ההווה |
ההווה שוב נשבר
דווקא כשכפות הרגליים
פוסעות
על חוף מבטחים.
כעת
הזכוכית הדמיונית המקיפה
את האופק
נסדקת
אולי אישוני העיניים הורגלו
להביט בעולם שעומד
להיחרב.
עכשיו
לשונות ים רעות
מהלכות על היבשה
ואני ממלא פי
מים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|