|
ועתה
ההווה שוב נשבר
דווקא כשכפות הרגליים
פוסעות
על חוף מבטחים.
כעת
הזכוכית הדמיונית המקיפה
את האופק
נסדקת
אולי אישוני העיניים הורגלו
להביט בעולם שעומד
להיחרב.
עכשיו
לשונות ים רעות
מהלכות על היבשה
ואני ממלא פי
מים. |
|
|
אתם יודעים שכל
פעם שבועז גומר
לאשר את כל
היצירות אני
אומר לו סחטין
ומכין לו קפה?
אבל לזה שמאשר
את הסלוגנים אני
אפילו לא מרים
טלפון. למה מה
קרה? ממתי
מצ'פרים
פרילנסרים?
מרסלוס, השרת של
במה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.