ויקטוריה קרוס / אפשר |
זמנית,
ולהעמיד פנים שכלום מזה
לא באמת קיים.
והעולם כולו קופא
מולי,
כמו יערות-עד.
כשהשורשים נעקרים
מאדמת נעורים לוהטת.
נותרה כאן
רק שורת עננים
דהויה.
וזה בסדר לברוח
כשלא יודעים לאן,
שזוכרים רק איך לשתוק
או לצעוק ולשפוך
את כל החלומות
באסלה.
ולפעמים כדי לחייך
דרושים רק כמה שרירי לסת
מיומנים,
אף אחד לא ישים לב לעיניים מתות.
רק להתמזג אל הטבע
לנצח את הזמן
ולנשום עמוק
את האוויר המזוהם הזה.
הוא מחולל פלאים
במוח,
כמו אהבה, או דקירות של שממה.
הכול נעלם ונשמד,
תא, אחר תא.
14.05.06
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|