אדם יושב בשדה תעופה במדינה אירופאית קרה.
יושב על כיסא לא נוח ממתכת. יושב וחושב על ארצו המרוחקת.
חולפת אשה מבוגרת עם עגלה עמוסה, חולף לו אדון שראשו דמוי
ביצה.
הקריינית מדברת בסלאבית טיפוסית, והאדם חושב על ארוחה עסיסית.

קהל של בני אנוש נאסף אל מול דלפקי הבדיקה.
קהל של בני אנוש שיופלו וייבדקו לחומרה.
האדם מבין והאדם יודע , שהבדיקה חיונית לבטיחות הנוסע.

מביט האדם אל תוך ליבו, מביט האדם אל תוך נפשו.
האדם חש בדידות גדולה, המקום כה גדול - הבדידות כה רבה.
שדה התעופה מוצף באור נאון.
לאדם לא נעים והוא חש בחיוורון.

הנה אישה מרהיבה ביופיה, היא נראית כמו דוגמנית - שיערה אסוף
בקפידה.
היא הולכת לבד בשדה התעופה.
היופי לא מגן, לתחושותיו היא שותפה.

השעות חולפות, האדם מתבונן.
לבסוף הוא קם - הוא לא מתלונן.
אל תור הבדיקה מצטרף חרש חרש.
אל המטוס צועד וממריא אל עבר השמש.