איש לא מחכה לי שם
מלבדי
מלבד מי שאני
יכולה להיות,
מלבד נפשי הבריאה -
צורתי האמתית.
והרחובות קוראים לי,
להיאבד, ללכת בצעדים מהירים ולבלוע
בחיוך שלם
את הקור שדוחף את הידיים לכיסים,
ומוציא את הלב
מהגוף המת.
כי שם יש חיים אחרים
מבעד לעננים- ציפורי שיר
ולא מוות.
ואני אפול ואבכה בין האנשים,
אמלט לחדרי מדרגות של בניינים זרים
מגשם בלתי פוסק של רגשות
ואדע ללא צל של ספק -
אינני אבודה.
05.11.2009
22:00
געגועים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.