מבין השורות
מתנגנות הציפיות
בבדידותן העיקשת,
מהסות מילים
לבל תצטופפנה זו בזו,
כשכניי המתלכדים באור
וקולם רחוק דיו ממני.
הערב ערים
הלשווא והבטרם
ואף שתיקתנו
ערה במרפסת.
את יודעת היטב
להכאיב לי,
תמיד
בגבולות הנסלח,
כמחסומים המתהדרים
בסיוע הומניטרי.
לזיכרונותיי אחר כך,
כחלופת מצעים
בלתי סדירה,
חיים משלהם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.