אל תגידי עיוורת,
את רק מפחדת,
ליום שיבוא הסיפוק הנכון.
אל תביטי אחרת,
את אולי מפוחדת,
נושמת אוויר וחיה לרגע.

לקרוא את הפנים,
איך לומר שהם לא מסתכלים עלינו,
איך להבין את החיוך הנדיר
והם לא מסתכלים עלינו.
את סופרת מזיקים, ממיינת לסוגים,
חיה מהטוב אל הטוב ונזכרת,
את כמו אגדה ולא מאחרת,
הם רק מסתכלים עליי.

התעללות חיוורת, הזמן הוא נדוש,
דקה מיותמת ונוח לחשוש.
אולי תספרי שריק בעיניים,
כבר שנים בודדות שגידלנו שפתיים.
עומדים בתקווה עירומה, שרדנו.
סופרת את הכול מהתחלה, את לא
רואה שהוא עוד לא נרגע.

אל תגידי עיוורת,
את רק מפחדת,
מחכה ליום ששמך יהיה שגור,
רק תביטי אחרת,
בשמש בלי תכלת,
סתם עוד יום נבול ועיתוי עצוב.

זעקות, את צורחת,
ושטוב את נרגעת.
רוצים לאהוב ומחכים לאדם המתאים
שיביא על מגש של כסף חלומות מרחוק.
שונאת את כולם, חרדתית, מתוסכלת.
חיה מעט ולא מתקדמת, טוב לך מאוד,
טוב לך נורא, אבל איפה האיש בתמונה.

חיות מתות, זרדים במקלחת,
צעקות מרחוק, את בורחת,
כינורות מנגנים, כניסה מיוחדת,
ניצוצות של אהבה הנרקמת.
רע לך וטוב, את רק לא מסתכלת,
שתפלי לבסוף תספרי את התכלת.

כרכרות מרחוק, את נרמסת,
לא נושמת בכלל,
מפוחלצת.
מאוהבת בי,
הוצאת את עינייך, רק עכשיו את עיוורת.