איפה הימים
שהייתי כותב שירים
לאהובות ישנות
ועל פרידות ואכזבות.
איפה הימים
שהייתי מוציא
מעצמי
שורות, שורות
מילים וחרוזים
שהיו שם כאילו שנים.
ואיפה האהבה שהייתה
פותחת לי את הלב
וגרמה לי גם
להיפגע ולהישרט ולהיחבל ולשנוא ואז לכתוב.
וגם לגדול וללבלב
מתוך כל מה
שלא יכולתי לעשות יותר טוב.
והשנים חלפו להן ככה, ועוד יום נגמר
ואחר מתחיל להיגמר.
והשגרה ממשיכה ונושכת ואני מרגיש כמתחיל להיקמל.
והייתה גם תשוקה שהייתה מטלטלת ומעירה
רגשות עזים מתרדמה.
שלפעמים הפכו לשירים לוחשים
עם מילים מלאות עצמה.
והיו משאלות וכוונות טובות
שהפכו לשירים מלאי אופטימיות ותקוות.
אז לעוף, לגלות ולחיות, לאהוב ולכאוב
וכל מה שטוב.
ולזרום ולהיות
והנה המילים פשוט יוצאות,
מטיילות
ומטילות את צלן,
ככה כחול על גבי לבן. |
