ככה זה כשאתה לבד, או שאולי אף פעם לא היית,
כל כך התגעגעתי אליו, לבן, טהור,
כל כך הרבה זמן הוא נשמר ככה,
למה הפסקתי ללכלך אותו?
הוא לא אמור להיות ככה,
הוא אמור להיות מטונף, מוכתם, זה מה שיפה בו,
זה מה שעושה אותו למה שהוא,
זה מה שעושה אותי למי שאני,
למרות שעכשיו זה כבר לא אני,
זאת אומרת זה כן אני,
אבל אני אחר, אני שונה,
עוד מכה ועוד מכה,
וזה כבר לא אני שמכה,
או לפחות לא מי שהייתי פעם,
כשראיתי אותה מכה,
כשעוד הייתי מכתים אותו,
הייתי מכתיר אותו,
הוא היה המלך שלי, ואני המלך שלו,
הייתי היחיד בשבילו, והוא היה הכל בשבילי,
כשכולם היו שם, גם הוא היה,
וכשכולם נעלמו, הוא נשאר לבד,
מחכה בפינה, משפיל מבטו אל הרצפה וממתין,
מחכה בשקט שאני אשא אליו מבט,
שאנסה ליצור קשר עין,
לפני שהוא חוזר להיות מי שהוא,
ונעלם כמו עלה נידף ברוח חמה.