הנושא נראה לי יותר כמו איזה תסריט לסרט עלילתי.
הרי פרנסואה טריפו החל את הקרירה הקולנועית האדירה שלו עם סרט
על נוער בגילאים הללו.

באמת היה מעניין, אילו מישהו עם ראש על כתפיו, כפי שהגדרת זאת,
היה לוקח על עצמו את
המשימה וכותב את התסריט לאירועים שקרו שם.
אני מתאר לעצמי שענת, שהיא ככל הנראה שונה מאוד ממך, היתה
מתארת דברים אחרים
לגמרי, בתסריט שלה, ממך, בתסריט שלך.

החופש לילדים מרתק אותי משום מה.

אצלי הלימודים בתיכון , לתחושותי כרגע, היו מיוסרים עד מעוררי
אימה, וזו עוד סיבה להתענינותי בחופש שאתן מתארות בסיפוריכן.
למרות כל הפחדים והמאבקים הצלחתי לשרוד.
ואינני יודע כיצד. אני רק יודע שאלוף (מיל) גיורא איילנד חווה
את 4 שנות הלימוד שלנו באותה כיתה, לא כחוויייה טראומתית
כמותי, אבל אין לו מילים טובות לומר על התיכון ברופין, אלא רק
שבזכות מפגש בין כפרים וערים אזוריים, נוצרה משפחתו... הילה
היתה בת כיתה שלנו, והוא התאהב באחותה...
ז"א שהיו מפגשים מעבר לשעות הלימוד, ואני לא ידעתי עליהם, כי
הייתי בן קיבוץ.

5.11.2009