חורבות נחרבות מדאיגות את דאגתו של האדם,
על שום מה?
על כך שהארץ הולכת בדרך כל הארץ?
ומתוך דאגתם, דואגים הם שלא דאגו מספיק לשימור העתיקות
מפני כיליון.
אך לא מבינים הם כי אם היו דואגים לעתיקות,
לא היו נהיות עתיקות, לא היו שרידים.
אין השרידים כיליון היש, כי אם
שלב בזרימתו של ההווה, ושלבם הסופי -
לא אינותם - כי אם
התמזגותם המוחלטת בהווייה האינסופית.

שתי נערות מסקוטלנד קפצו יד ביד מגשר בגובה 40 מ'
אל-תוך נהר זורם.
ניב וג'ורג'יה ברחו ממוסדן להפרעות נפשיות,
ונסעו כ-10 קמ' עד מקום התאבדותם.
אנשי-הדת יבדקו את העניין.
המשטרה תחקור את המקרה.
לא יועילו אילו כאילו -
יבדקו ויחקרו אל עומק הסיפור,
הם יחפשו דבר דומם להיאחז בו.
שרידים, עתיקות.
משהו שידאג לדאגתם אשר לפתע הודאגה.
אך הם לא יבינו לעולם,
כי אין הם מבינים את הזרימה.
ניב וג'ורג'יה עזבו את העולם הזה.
את השרידים,
העתיקות,
הדאגה.
בקפיצה -
אל תוך זרם מים חיים.

תהיינה נשמותיהן (ונשמת החורבות, והשרידים, והעתיקות)
כמים בהוויית החיים.