לילי רוז / מסע |
על הליכה נצחית
הלוואי וחיי היו מסע
רק להמשיך וללכת
ולא להביט אחור
להשאיר את זיכרונותיי טמונים באיזו פינה
הייתי פוגשת זקנה בכפר נידח
והיא הייתה מראה לי את האור
וילדים שילמדו אותי את סוד החיים
וחיות, ונופים, ועולם צבוע בצבעים מרהיבים.
ולכשאגיע לקצה העולם בסופו של השביל הירוק
אלחש בשקט משהו לרוח ואתפזר לי באוויר המתוק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|