נכנסת לי לחיים,
בערך אחרי החגים.
אתה ממלא לי אותם
בעלים
שנושרים,
בצבעי כתום וחום,
הם נופלים עליי,
מכסים אותי
ומנערת אותם מעליי
ודורכת עליהם.

אתה שולח לי רוח שמציפה לי את החום שבלב.

סתיו,
מתיקות,
חום,
עוז,
רוח,
חמלה,
געגוע,
געגוע לחצב, לנחליאלי.

אומרת לעלים אל תנשרו
והם נושרים.
מרגישה אותם בעודי צועדת,
צועקים מתחת לרגליי: "את דורכת"

עלים,
עלים של סתיו,
חולפים להם
מתחתיי
ומעליי,
עלי שלכת.

סתיו נושק לקיץ ולחורף,
יוצר לי פרדוקס בנשמה.
משהו בך מתגעגע:
כמהה,
קמע,
נובע,
נוסע,
מרוץ,
נושמת אותך,
מתחבטת בך,
לא יודעת,
מבולבלת,
אבל נושמת
ורושמת
רשמים ממך,
סתיו.

סתיו,
תשאיר קצת עלים ירוקים על העץ,
תשאר כאן קצת יותר,
תתאמץ.
לטף אותי ברוח שרק שלך,
תן לי קצת יותר ממך.

משהו בך שואב סתיו,
גורם למי שמולך להיות שואף.

מזל שמעגל השנה הוא מעגל,
כי כל שנה אתה שב, שווה
חוזר אליי כמו גל.
סתיו,
עדין ומתנשא,
עוטף ומכסה
ויחד עם זאת בורח.

לא יודע מה הוא רוצה.