מפגישתנו השלישית התחלת לרוץ,
ואני נשרכת מעט מאחור,
מנסה להסדיר את הנשימה.

אתה שולח את ידך אליי,
כדי שנעבור יחד
על פני אותם נחלים.

בהתחלה לא היה לי אכפת
לרוץ מהר כל כך -
זה ודאי מפתח סיבולת-לב,
וממילא תכננתי להגיע לשם.

איני משגיחה היכן רגליי דורכות,
לחיי מאדימות ונשימתי שורקת,
עורפי מתכסה זיעה.

עברת על פני יער סגולי החזה,
שריקוד ההזדווגות שלהם
מעיף את נפשך אל מעל לראשך.
חלפת על פני האגם הזהוב,
נטשנו את שפתו
בטרם נשקה לו השמש לקראת מנוחתה.

אולי נעצור מעט?
אם ירד עלינו הקור
אכסה את שנינו במעילי
ואנשוף את חום לבי על שפתיך.

היכן זה המקום
אליו רגליך מושכות אותך?
הלב זוכר במעומעם
תכלת שמים ופרחים לבנים,
האם היית שם, יקירי,
או שמא אתה חולם?

אני נופלת,
אבן חיכתה לקבל את ברכי,
פצע קטן וכאב גדול.
נשימתי מנסה להירגע,
אך היא מתבלבלת עד שאשתעל.
ידיי מרוחות באדמה חומה
הנדבקת להכול."