השמש מטפטפת טיפות אש על עור פניה
עורה כשעווה נמס לכל מיני צורות
הזעם מרצד עודו עמוק בתוך עיניה
הלב שלה פועם, כמעט שובר את הקירות
הו ונוס
הו ונוס
הים כבר התאדה והיא נותרה שם לבדה
הו ונוס
הו ונוס
שוכבת מקופלת כשבלול האחרון השאר כבר מתו
היא קמה מרבצה והיא עוד נחושה לנקום
על פניה מסתמנת הבעה כה מכוערת
הם כבר פלשו, הנבלות, ממש לכל מקום
אפילו היא כבר לא יכלה יותר להיות נסתרת
הו ונוס
היא מתחילה ללכת, הרגליים שלה צורבות
האנשים עמדו הביטו בה בתדהמה
שמחה היא, שוב כמו תמיד שוברת לבבות
אבל לפתע, הכאב - צרחה היא באימה
הו ונוס
הו ונוס
לא בתולה יותר שוכבת המומה על מדרכה באלם
הו ונוס
הו ונוס
והוא ברח, הבן תמותה, עדיין מסדר את מכנסיו
היא קמה והרגישה מדממת מבפנים
כמו תמיד ידעה מה שעושים כשזה קורה
היא רצה אל הכרם לחפש את הגפנים
אבל מצאה שדה שעורה מאוד מאוד פורה
הו ונוס
לוגמת ויסקי (אין בררה), על האספלט דורכת
הקילומטרים הרבים הורסים אל כל גופה
את השער גוזרת, חם מדי אתו ללכת
הילדים קוראים לה "לסבית, לסבית" ו"קופה"...
הו ונוס
הו ונוס
מוצאת פינה שקטה ושם בוכה דמעות פנינים
הו ונוס
הו ונוס
הצדף שלה כבר נשבר עכשיו כל הקצוות שלו חדים
בחזה רסיס אחד של צדף היא נועצת
כמה דקות ורק נותר שם קצף של גלים
אפשר היה לראות כיצד לאט היא מתכווצת
היד הלכה הראשונה, אחר כך המילים
הו ונוס
האנשים הביטו: זה ממש לא הגיוני
כשהעולם יבש פתאום צונמי אימתני
כמה שניות וכל בני העולם בים טובעים
רק קשת מלמעלה שם חייכה בשלל צבעים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.