ניפול לציפורני העיר
ששמיים תפוסים בטלפיה
מרכבות שיירת הלוויה של המקברי
ימעכו אותנו לפחד של אחרים.
התקווה לא ניתנת לעישון
ולכן נוטים מהר מדי להזריק אותה
ההשפעות הרסניות.
הזמן נוסע ומי שלא רץ בקצב הנכון נמעך
מתחת לגלגלים.
הכל עניין של פרספקטיבה  עבר של עתיד של הווה
זה משהו שמעולם לא למדנו בדקדוק
(אנגלי, ובכלל)
אולי בגלל זה כל ניסיון לראות מה היה היום בעיניים שעוד
אין לנו
גורם לגורל להחליף כיפים עם המוות.
רק הזקנים יודעים.
כל שתאמר הוא התיימרות
עד הרגע האחרון
שבו באמת עברת הכל
והוא כנראה יהיה מאוחר מדי.
העיר יודעת מראש, אבל שותקת,
ומקבלת לתוכה את כל הטעויות.