פעמיים ביום אחד מצאתי את עצמי חולם על יסמין. ישבתי בשירותים
כמו בלובי הגדול בעולם. עישנתי סיגריה. חשבתי שהייתי אמור
לאהוב אותה יותר, אבל לא יכולתי. ראיתי אותה בתמונה שתלויה מעל
מיטתי. היא יצאה מהאופק בתוך פרחים סגולים והפריחה אליי נשיקה.
רציתי לשאול ממנה סיגריה, אבל היא נעלמה. רק עיניה הטובות
נשארו חקוקות בי. על השולחן היו סיגריות. היו גם התרופות שלי
וה-ויטמינים והמאפרה, שלרגע שכחתי איפה היא. היה שם נייר טואלט
עם ריח חריף. היו כוסות משקה חריף. שכחתי למה הגעתי לכאן,
וביקשתי ממנה שתזכיר לי. הדלקתי את הסיגריה שלי.

קור אימים, יסמין. אני מתחפר בתוך הפוך, שם את הקפוצ'ון על
הראש. אני לא זוכר מה אמרת לי, נדמה שמעולם לא אמרת דבר. בתוך
נייר הטואלט הזרע שלי, בשבילך. הביצים שלי כל-כך מזיעות. קראתי
היום ספר, יסמין. על אישה, על אישה וגברים. הם רצחו אותה כי
הייתה כל-כך יפה, ומיוחדת. הם רצחו אותה בכך שרצחו את אחיה, הם
אהבו ושנאו אותה, היא לא הייתה שייכת לאף-אחד. היא הייתה שייכת
לכולם.

הגיע הזמן לישון, יסמין, אבל אנחנו עוד ערים. אנחנו חולמים על
פיצוח המשוואה הגדולה, המשוואה של אלוהים. אנחנו לא נצליח,
מיליונים ניסו ומתו. אני רוצה למות, יסמין, בניסיון לפצח אותה.
אני לא יודע למה, אבל זה עדיף לי על לחיות בלי לנסות. ואני
אמות. אני אמות בבית המשוגעים הזה, ואני אהיה המשוגע מכולם.
אני רוצה להיות המשוגע מכולם.
יש לי קפה. אני יודע כמה את אוהבת ושונאת קפה, אולי הציע לך
לשתות. אני מכין קפה מחורבן, אבל אני אוהב את הקפה שלי. הוא
אוכל לי את הלב. הוא אוכל לי את הלב כשאני שומע מוסיקה ומעשן,
ויודע שלעולם לא תהיי איתי. את תהיי משהו מכובד כזה, כמו עורכת
דינית, או פרופסורית, ואני אהיה משוגע. אני אהיה משוגע ואני
אמות, ואת לא תזכרי אותי. את תזכרי, אבל לא כמשהו חשוב.

זה די קל להשתמש במקלדת, והאינטרנט הזה, זה לא מסובך. זה כמו
מכונת כתיבה, מן משוכללת כזאת. אני יכול לכתוב משהו ובשנייה
כולם קוראים, זה מפחיד. זה נותן תחושת כוח. אני לא אוהב את
הכוח שלי עליך, יסמין. אני לא יודע מה לעשות בו, הרעב שלך
כל-כך גדול. משהו נדפק לי במוח. כל הזמן נדפקים לי דברים במוח,
והנה עכשיו. משהו התפוצץ במוח הקטן.
אני מוותר על השליטה בך, יסמין, כי את חכמה ממני. את תהרגי
אותי, ותשגעי אותי, אבל את חכמה ממני, וככה צריך. מתביישים בי,
יסמין... מתביישים בי אנשים. אבל אני לא שייך להם, אני שייך
לך. יש כאלה דברים קטנים, את יודעת. ללכת למכולת, לשלם
סיגריות. לדבר ברורות.

אני פוחד. אני פוחד לראות את הזריחה. אני פוחד לראות אותך
נשרפת בתוכה.

מטילה צל כבד של כנפיים, יסמין שלי, משגעת את כולם. בהבהוב
סיגריה זולה, בתפילה נואשת. בא לי להקיא את הנשמה שלי מחוץ
לגוף. בא לי לפתוח את עצמי ולשפוך את הקרביים. אבל את יודעת מה
אעשה, סתם התפלל אליך, עם קפה, אולי מוסיקה. אעשן אותך.