|
יש זמנים ויש עתים
יש עונות ויש שנים
יש תחושות שמלבים
אך גם הם משתנים
ומולך כל יום מביט
ומלפניך ניצב שגיא
ואת בגובה רום הרים
ובלבבך ניצוץ מציק
כשאת רואה אותי מביט
כשאת רואה אותי נופל ומחריש
ואז לבך חושק לנגוע אש
ובכוויה להסתכן
ואת שולחת יד אוהב
והר הגעש אז בוער
והימים שעוברים בתוך לבי
כנחלי לבה מתפרצים
ואנחנו בתענית
בתוך שתיקה מתעטפים
ומחשבות הלב רצות
ומחשבות כאב קופצות
ומתפרצות בין השורות
ומשתלחות בין אותיות
ושוב אנחנו בתוך בלבולים
מחפשים הדרך בין הצללים
וממלמלים בריגושים
ואז הלב נשבר לרסיסים
ושוב אוספים את השברים
ובאהבת אמת מלטשים
את אהבתנו
בניגונים ובצלילים |
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.