סלע של חיים חבט בי
בעט בי
בחזקה.
הייתי פחד.
חיה פצועה.
בוא עכשיו, תהיה איתי
חזק אותי,
אני בפחד.
נסיגה של החוף שלי,
בקתת חיי עלולה להיספג עתה
במי התנינים
שמחכים להעיר אותי.
הגשם יורה עלי,
דרך החולצה.
זה רק הסתיו המבורך,
על ברכיי.
אני מתעורר.
והסיוט נמשך.
מים שעולים בי דרך הגוף
מיצי קיבה
מציפים אותי דרך חלום,
סיוט של אין מוצא
הייתי פחד.
תבוא עכשיו
בלי לשאול דבר
בלי לבקש ממני מה
שהוא לא מסוגל להיות,
האיש שאתה רואה במחשבה.
דרך עיניים שיורות כל כך הרבה אשמה.
כמו הגשם שפוצע ויורה בי
דרך החולצה.
ואין שם דם
רק חור של פחד,
דרך חלולה,
זאת שעלולה להתמלא
לא בי.
במי?
במה?
וקו החוף ממשיך לסגת בי,
זה סוף הים שמתקרב
זה סוף היום שמתרחב דרכי
ממבואות עד אל סופי,
או רק הסתיו המבורך.
אני כבר ער,
תביט עלי,
הייתי פחד.
יום שישי 30 אוקטובר 2009 |