היא אמרה תאמין בחיים.
תריח את ריח האדמה,
תביט אל הנוף האינסופי,
תעצור את נשימתך אל מול יצירות הבריאה.

אני לא האמנתי,
ריח האדמה הרקיב
הנוף נעצר בעשן השדה החרוך,
נשמתי נעתקה אל מול מעשיי בני האדם.

מלחמות,

אני שרדתי,
את המלחמה, את מלאכת ידי האדם.
את אהבות, את הבדידות, הכאב.

אל מול ילדה קטנה המבקשת פת לחם
לא שרדתי.
רחמיי התנפצו לרסיסים,
רחמים בקשי נפש חיה- רחמים.

אל רחום וחנון כי אתה הוא
אל מלא רחמים,
רחם על הבריאה-
המתבוססת בדם ילדה קטנה,


ברחמייך אלה,
תידום נשימתך אל מול יצירות בריאתך.

"עושה שלום במרומיו וברחמיו יעשה שלום עלינו..."