בשעת בין ערביים שלא הייתה אור ולא הייתה חושך, בריצה מטורפת,
בצהלה למראה האבן האחרונה על שביל העפר, אושרי מתקרב ליעד
האחרון. הוא היה הראשון והדופק היה מחריש אוזניים. הוא ראה את
אייל ורץ אליו בידיעה שהמשחק הסתיים.

  ילדים אחרים הצטרפו מאחור. הם ראו את אושרי מגיע לאייל
ועקבו אחריו בטבעיות. אבל אייל נענע את ראשו "לא, לא... יש עוד
חץ." אושרי לא היה בטוח האם זאת בדיחה, אך הוא ראה חץ נוסף,
קלוש, מצויר על הכביש. מצידו השני של הכביש היה מגרש ענק ובו
שלולית אדירה, משכן נאמן ליתושים וצפרדעים.
"מה יש שם?'' שאלו הילדים.
"אני יודע מה יש שם", אמר.

  "את יכולה להחנות פה", אושרי אמר. היא הפעילה את האיתות
והתקרבה לחניה. "זו חנייה של נכים, בוא נעשה סיבוב", אמרה, אך
כל מקומות החנייה היו תפוסים וגם הרחוב היה מלא."בוא נכנס
למגרש החנייה פה ממול".
  "אני לא רוצה שנאחר", אמרה. ועכשיו הוא הולך אחריה, צעד אחד
וצעד שני בחצי ריצה. השומר של מגרש החנייה עקב אחריהם במבט
בוחן. היא תשלם לו כשתחזור. אמא יודעת ככה לשכנע אנשים חשב.

 "מה יש שם?'' שאלו הילדים וגם אייל נראה נבוך. חץ פתוח למגרש
חשוך, אבל אושרי החליט לזנק ראשון בדהרה אל הכביש.

  מזכירת בית הספר קיבלה אותם. אתם יכולים להיכנס סימנה להם.
לא היה עוד איש מחוץ למשרד, אך בחדר המנהל עמדו זוג הורים
וילד עם המנהל ופטפטו בהשתהות שלפני יציאה."שב פה" אמר המנהל
לאושרי וכיוון בידו לכסא לצידו. האם לא חיכתה להזמנה והתיישבה
ממול."אתה בוודאי יודע שהבית ספר הזה מציע מסלול ייחודי ללמודי
מדעים , פיזיקה , מתמטיקה וכימיה באופן מוגבר...'' אמר
המנהל,"זה מעניין אותך ?''
"כן"
המנהל בחן את התעודה לשנייה. "תראה" , אמר,"אנחנו קולטים ילדים
מצטיינים מכל הארץ , התעודה שלך לא מראה על מוטיבציה גבוהה או
משיכה לתחום. אני מציע לך שאם זה חשוב לך להתקבל תנסה שוב בשנה
הבאה, לאחר שתשפר את התעודה. בהצלחה".
הפגישה הסתיימה. האם הביטה בו שיאמר משהו.
ביציאה מבטה רשף על אמו של אייל שהמתינה עם אייל לתורם להכנס
למנהל בחוץ."אני אדבר איתך אחר כך..." אמרה בלסת קפוצה. אמו של
אייל הופתעה. אייל הוא אח של דן, המצטיין של בית הספר משנה
שעברה והם חשו בטוחים ביכולתו של אייל להתקבל. הדרך עברה
בשתיקה ביציאה בית הספר."יש רמזור אדום" אושרי אמר לפני מגרש
החנייה."בוא כבר , הכביש ריק, תעבור."

  מסונוור מפנסי המכונית הלבנים, רעש חריקת הבלמים נספג בגופו
כהד מחריש.
"הוא נפגע ! הוא נפגע !" שמע את ההמולה מסביבו.
"איפה החץ ?'' מלמל אושרי  ונשכב על הכביש.

 במגרש החנייה לפני המכונית האם חפשה את המפתחות בתיק והטיחה
אותו בפניו.
"שקרן ! , רמאי !" צעקה דומעת.
הם התיישבו במכונית שניים, סמוק ודומעת ."אין לנו כסף." אמרה.
הוא הידק את חגורת הבטיחות ,"אולי אפשר לצאת בדרך אחרת ?  אולי
אפשר לצאת בלי לשלם ?"