אירנה קון / הכרית הוורודה |
כשחולמת אני חלום בלהות,
או שסתם מתעוררת ובא לי לתהות,
מחבקת אני את הכרית הוורודה.
כשקר לי, ואין לי את מי לחבק,
כשתרה אני ללא הצלחה
אחר חיוך, ולא מוצאת, נבוכה,
הכרית הוורודה תהיה לי בחיק.
כשאין חברה, שתשתף בסודה
או תשמע את שלי, כשאני מפחדת,
כשאיש לא גורם לי להרגיש מיוחדת,
תהיה לצדי הכרית הוורודה.
היא תשמע מילותיי ותספוג את הבכי,
אולי תחמם בעלטה הקרה...
אך לעולם לא תביט אליי מחייכת,
לא תדבר, לא תחבק חזרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|