הנה, הגעתי. ידעתי שאצליח, עם כל הכבוד, הלכתי כל-כך הרבה, כעת
כשאני כבר לא צעיר, אינני נער, וודאי שאין צורך לומר זאת
לפניך, אך כעת אני מוכן. אני מוכן לדעת ורוצה לדעת, למה?
אתה אוהב מספרים, אני יודע, ניצב כאן מול השער שלך, שער הכניסה
למעונך ומחכה.
אני יודע כי הנך שומע הכל וגם לולא הגעתי עד הלום, וודאי ידעת
כי רצוני הוא לפגוש בך ולנהל עמך שיחה תרבותית.

הנפש, הנפש המעורערת שקבלתי, לא בחרתי, אלא קיבלתי, היא לא
טובה, מקולקלת, מה שתרצה, הלוא אתה נתת לי אותה, אינני מסכים
עם הבחירה שלך, עשית עוול, איני מרוצה מנפשי, גופי אינו מסתדר
עמה, אני רב, רב ומתווכח, איני שלם עם הנפש שלי. מאז שהתוודעתי
אל עצמי הדבר נראה לי משונה, לא הצלחתי לתקשר כמו שצריך עם
עצמי ועם חברי משפחתי ולטעמי נפלה כאן טעות ולכן באתי, אני
דורש ממך להתגלות ולעמוד מולי - כן, אני רציני!

נפשי עדינה, נחמדה, חביבה, שמחה - אינה מתאימה ולכן אינה
משתלבת. ברשותך אדוני, אפרט:
האנשים, הם לא נחמדים, למעשה הם ההפך מכך, כולם עצבניים, חסרי
סבלנות, כמעט רשעים, הורגים אותך מפני שרוצים לחמוד את נעליך
החדשות או בגלל וויכוח מיותר, זה אינו ייתכן, לפחות בשבילי -
אני מתכוון לכך שאולי פספסת את המאה או התבלבלת בכמה עשורים,
עשית טעות, לא נורא - גם אתה לפעמים טועה, אני עובדה.

כפי שציינתי מקודם, איני מסתדר, אני מבולבל תמידית, החידות
רבות, ההחלטות קשות אפילו כשמדובר בדבר חסר חשיבות, כולם רואים
שחורות אך חיים נהדר - הכיצד? אל תענה, לא הגיעה העת לתשובתך.
זהו היום השני שאני מחכה להתגלותך אך לשווא, מדוע אינך עומד
מולי, האם מפחד אתה?  וודאי שלא, כיצד יכולתי לחשוב זאת
מלכתחילה, אז מדוע? האם המום אתה מכך שטעות שלך, חיה ונושמת,
רוצה ממך תשובה, איני איזו בהמה או איזה כלב, אלא אדם ומכיוון
שכזה, זכאי אני למעט תשובות.

סלח לי שאני מעט בוטה אך חוצפה זו שבפי גם אותה בראת ולכן עליך
לקחת אותה בחשבון כאשר טעות, פרי יצירך, עומדת מול שער ביתך
ורוטנת על מעשיך וכיצד טעות זו תדע את עתידה, כיצד אדע במה
אעסוק ובמה אתעסק בשארית חיי אם אינני שלם עם עצמי.
וודאי מכיר אתה את המשפט: " אלוהים נותן אגוזים למי שאין
שיניים ".

אל-נא יפרש דבריי בצורה לא נכונה אך אני חייב תשובה, מדוע
נשמתי אינה חזקה כדי להתמודד עם המציאות בה גופי חיי? לא אזוז
עד שאקבל תשובה, אשבות כאן עד יום מותי אם אצטרך, הכנתי עצמי
לרגע זה שבו אתמודד ואעמוד מול יוצרי ועכשיו הגיע הרגע הנכסף,
היכן אתה אדוני?

איני מתכוון להביא לפניך את העובדות, חולה אני בנפשי, ובמילים
אחרות -
נפשי השתגעה לחלוטין.
לא נולדתי אז כדי לא להיות שייך כעת.
שחרר אותי מן המציאות העגומה ותן לי חיים בזמן אחר, בזמן שליו
יותר ורגוע יותר, לחיות חיי רוגע ללא מכאובים.

אדוני אתה נוטה לשתוק.
תדע, היום זהו היום השלישי בו אני דופק על שער ביתך, מספר
מיוחד זה השלוש הזה, אגב גם שבע הוא מספר מיוחד, גם ארבעים וגם
ארבע מאות.
האם מתכוון אתה לעשות דבר עם גופי ונפשי, או אולי רוצה אתה
להחליפם באחר-
לפחות את נפשי תחליף כך יתאפשר לחיות את חיי בכבוד הנפשי הראוי
לאדם.

אילו הייתי דג הייתי שותק ומקבל על עצמי את גזר הדין, אילו
הייתי תרנגולת וודאי שביום מן הימים הייתי מובל לשחיטה ומוצא
עצמי על צלחתו של האדם, אולם, איני כזה ולכן חייב אתה הסברים.
היכן אתה? תתגלה ולא... אם לא תתגלה... אני מאיים עליך... אני
מאיים...גם אני יכול לאיים.
הנני רוצה למות!

איני עומד עוד בלחצי החיים, איני יכול להחליט בתבונה, עתידי
אינו נראה כלל, וכל שרואות עיני הוא חוסר וודאות, חוסר החלטה
ולכן שאיפות אין לי, ומשפחתי, הם אינם מודעים לנפש העדינה שיש
בידיהם ולכן הם דוקרים אותי, כל פעם מחדש, בלשונם החדה, שואלים
לגבי העתיד וכיצד אשיב להם אם אין לי עתיד, גם משלח יד וקניין
אין לי-
שחרר אותי מן המציאות אשר בתוכה אני חי.

מבקש אני ממך כי תיקח אותי מכאן או שתחליף את נשמתי באחרת,
אכן, אני עומד על כך, עשה זאת מיד, רואה אתה את הסכין, כל הדרך
השחזתיה, לא נחתי לרגע, הלכתי והשחזתי והמשכתי והשחזתי עד כי
רק ואניח אותה על בשרי ודם אדום וסמיך יפרוץ ממנו החוצה, ובכדי
להראות לך את רצינותי, הא לה הדגמה, הנה, הנה הדם, קח אותי או
החלף את נשמתי, זו הפעם האחרונה שאני מאיים, בפעם הבאה אבצע
אזי לא תוכל לשחק בחיי, אני אהיה השופט היחידי של חיי.

אינך מותיר לי כל ברירה, אינך חפץ בי, את נעוריי בזבזתי בתוך
נשמה מקולקלת ועתה כאשר ניצב אני מול פרשת דרכים, מתחנן לשנות
את דרכי בעזרתך, עדיין אינך מאפשר לי לעשות זאת. רק ברירה אחת
ניצבת מולי והיא המוות. סבורני כי אינך חפץ בנוכחותי, הוד-
רוממותך.

הא לך דוגמה נוספת, ראה את כמות הדם הפורצת מזרועותיי, דבר זה
ודאי מלהיב אותך אחרת היית עוצר בעדי, מפני שאתה אדוני ויוצרי
אזי תוכל לשלוט בי עד הסוף.
אולם, בינה ומחשבה בראשי ולכן מסוגל אני, אם רק ארצה, להרוג את
רעי, וודאי שאוכל לשים נפשי בכפי, ולכן שים לב, אלה הם מלותיי
האחרונות, כאן, מול שערך הגדול והכבד.

נפש אמיתית מוטלת מול ביתך ומשכנך אך עדיין הנך מסרב לפגוש
אותה, מדוע? אינני יודע, אך סבורני כי לעולם לא אדע כיוון
שכוחותיי עוזבים אותי ורצוני אומר להשמיד את יצירתך כל עוד
נפשה ערה למעשיה וערה לכך שאינה רוצה עוד בחייה העלובים ובגוף
המיואש הזה, שהדם הזורם בו כבר כבויי למחצה.
בוש לך על שהחדרת בי כח להתמודד מולך, מלכי הגדול, אך מול
החיים אינני שווה אפילו אגורה שחוקה.