בנימין וולמן / אוויר דליל |
ישנו עכשיו
מעברו נעים עננים כבדים בעלי צורה אקראית
של סוף
כמו בטיסה טראנס אטלנטית
החמצן המלאכותי
דליל
האוויר הטבעי למטה
אוזל
למרות שמחוגי השעון
נעים באטיות
פערי הזמן
גדלים
ואני שאהבתי לטוס יודע שכל טיסה היא האחרונה
כמו זקיף על משמרתו שאסור לו
להירדם
ערנותי הטבעית למעלה
אוזלת
עדיין אני שומע
קול שנדם: "אין מת אשר חזר משם לספר לנו על
העולם ההוא"
עתה
ישנו עכשיו
בחדר הידוע כעולם הזה
שוב בחוסר טקט
אני מזכיר את המילה
חבל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|