|
כן. בהחלט אין כאן שירים. אבל..נמשיך
אולי הציפייה למשהו
שאנחנו יודעים שלא יגיע
היא זו שמחזיקה אותנו.
כמו המחכים למשיח.
כמו אני מחכה לך.
אתה
שלך לבבי בז
ואליך הוא כמה
וצעדי עד סף דלתך
הא מנה בדפיקותיו
אתה אינך עוד בהישג יד
או לב
או בוז.
לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו- ל.גולדברג
שם, מעבר להר הזה
הרגו אותי פעם אחת
וחייתי.
ומעבר להר ההוא
הרגו אותי פעם שניה, ושלישית
וחייתי.
לא בלי עצב, אבל חייתי.
ומאז,
אולי עשרות פעמים הרגוני.
ואני חיה.
לא בלי עצב, אבל חיה.
אין לי קול,
ואין עונה
ואני שקטה כמו מים
אבל לא חודרת, כמותם, עמוק.
אני שומעת את הזמן קורא לי
לנוע איתו קדימה.
מפחיד, הלחש הזה שלו
והוא מלטף אותי
ליטוף רפאים.
אני חושקת שפתיי
ובעיניים עצומות חזק
מנענעת ראשי לשלילה.
אני נשארת במקום.
אתה
מריח אותי
מתחת לבושם
ומרגיש אותי
מתחת לאדישות
וככה טוב לך.
בסוף כל זה
אני אמות חזרה אל זרועותיך
אני לא ארגיש
ולא אתקיים
רק אחזור שקטה ומובסת
הביתה.
אל הכלא. |
|
|
בימים כאלה, אי
אפשר לסמוך על
אף אחד.
חבל שלא מצאתי
פאנץ' ליין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.