אני חושש שאני לא יודע לכתוב על אהבה
אני חושש שאני לא יודע לכתוב על אהבה, ואין
לי מוצא לבד הכתיבה. איום ונורא
כשאין מוצא, לבד הכתיבה, אך הכתיבה
לא מוצאת
מילים לאהבה. ואולי
עליי לשנות גישה. יש אומרים -
תמיד ניתן
למצוא מוצא, בהוצאה.
מההתחלה דרשת, שאכתוב את אהבתנו. כבר
אז, ניסיתי להסביר לך, אין בי חוש לשירי נאהבים.
אבל פה מתחילים,
אמרת. איך תלכוד קוראיך בתחשיביך
המטפיזיים, שאיןלהם יד ורגל בם, אם לא
קודם
תשלח בהם יד
דרך מסך הרגש. מה גם, שאיני מבינה
איך אינך מתייאש
אם אותנו, הדבר הכי טוב שיש לך,
אתה לא מצליח לכתוב.
עטופה ומרובדת איזה שמץ לגלוג
היית מטיחה בי - ואתה
עוד מנסה
לקרוא לעצמך משורר.
בסוף, כשיצאת מן הדלת, לחיים טובים
יותר, בלעדיי, ובלעדי
הדירה הקטנה והמעופשת בכרם, בעודך
גוררת שק אחרון,
החלפטיעון לפתע פתאום:
זה בגלל שלא ידעת אהבה, אמרת. רק
את עצמך ידעת. ולאהוב את עצמך
זו לא אהבה.
אני חושש שאין בי חוש לשירי אהבה.
לא לשירים, ולא לה
עצמה.
אוהבים צעירים
אוהבים צעירים מברכים על החיים.
כל חיי קרעתי ברך בתפילה
להישאר צעיר. להתברך באהבה.
צעירים ממורמרים, הם אכזבה.
זוגות אוהבים אינם רואים
כמה מרים
האנשים
סביבם.
מחר כבר אפחד
אין לי מילים על אהבה. אין לי עכשיו
ולא היו בעבר. אולי
מחר. בטח יבואו מחר. אבל מחר יהיה מאוחר, מחר
כבר אפחד. היום,
לא אברח מכן. לא היום,
רק מחר. מחר כבר אפחד. אבל
היום,
אני רוצה באהבה.
