חובקת עצמך בתחבושות שעטפוהו
בדם העכור שזרם מפצעיו.
אות חיים אחרון
מהאיש שאהבת
גוססת מבכי עטופה בשאריותיו.
צונחת דוממת לרגלי אבן כבדה
שהונחה על גבי בטנו
בלי לשאול
אם חסר לו דבר מה
או אם קר לו בלילה...
היה הוא, ואיננו, וכבר אין לך הכול.
שרועה על בטנך,
עוצמת עיניים
מדמיינת אותך, לצדו על הגב.
ולעשר דקות הנראות לך כנצח
מתמזג דמך בדמו
אתם יחד עכשיו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.