|
השיר מוקדש לאיריס, אחותי לעת מצוא.
בטקס יום הזיכרון
חיבקתי את נמרוד.
כל כך חזק.
כל כך נמשך.
ולא הספיקו לי הדמעות
על החולצה ,
ותנועת עיניים עדינה
שהוא כבר לא רצה,
על הבמה חילל חלל
ושר על אין שלום באופק.
האצבעות שלי בצווארו -
חיפשתי את הדופק. |
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.