|
השיר מוקדש לאיריס, אחותי לעת מצוא.
בטקס יום הזיכרון
חיבקתי את נמרוד.
כל כך חזק.
כל כך נמשך.
ולא הספיקו לי הדמעות
על החולצה ,
ותנועת עיניים עדינה
שהוא כבר לא רצה,
על הבמה חילל חלל
ושר על אין שלום באופק.
האצבעות שלי בצווארו -
חיפשתי את הדופק. |
|
|
החיים הם כמו
טלויזיה:
אם נמאס ממשהו
אחד, מעבירים
לערוץ אחר.
כשלא שומעים
טוב- מגבירים את
הווליום,
ואם אין
טלוויזיה בבית,
אז פשוט מעבירים
את הזמן בנסיון
לחפש משמעות
עמוקה ונסתרת
בפתגמים מעין
אלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.