לא רואה אותי ממטר
היא לא סופרת קיומי
אני נחשב תכשיט לערב
בן לוויה במפגשים.
בקיומי אינה נזכרת
וזה מרתיח את דמי
את אהבתי רכשה בכסף
לבה כקרח שלא נמס.
ברחוב ידי נוטלת
אני נחשב לפודל קט
מול מכרים נשיקה נושקת
אך בסופה, אני לא קיים.
בלילות ימי החורף
אל יצועה תישא גופי
ובתום פינוק במלא המרץ
אפקח עיניי, ואני בודד במיטתי.
לארוחה היא מתיישבת
אמתין נבוך להזמנה
היא מישירה מבט בחדר
וברמיזה היא מזמינה.
היא כבת ששים לערך
ואני עלם במלוא אוני
לבי יחטא באהבה עיוורת
שבכספה קנתה אותו.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 215/7 שייכות ל- shulibangi |
