בתוך כאב בסערה
מתערבלת לה ידיעה
חבלים וכבלים שרשראות נקרעות
מעוף קל ושחרור פקלאות

אלומה יפה
נוסקת מעלה
דואה בין הצללים
מודעת לגודלה
עד שפוקחת עיניים

תבל
שחור
מציאות הומה
תאוות בשרים
עיקר הנשימה
עומקה היחיד
ראש
סגור

מתי הסדק
מתי הפתח
אלומה יפה תציץ בין השברים
המחייכים

שברייך המחייכים
יחיו את ליבי
את נשמתי ואת רוחי
את היחידה עכשיו
היחידה אשר רוצה אני

ואין כמו זיו ידייך
השולחות
המבטיחות

והשורשים הניטעים בי
רוקמים גידים
ומתחברים אל מחשבותיי
עוטפים את הווייתי

מפחיד אותי
שבורחת לי אחת
אחרי כל שיר

אלומה יקירתי.
האם תישארי?