כל הלילה היה בחוץ
ואצלנו.
הנה פרודות המיטות
זו נגד זו
כמתרסים.
ואיך עד צוואר חופרנו
בשוחות הפוך,
ואיך משאות כבדים כעופרת
היינו מטילים.
את נפרמת אל קו החזית,
אני מוטח בזלעפות.
סדקים רחוקים
זוחלים את החדר
באין הפוגות.
אל תהום שעותינו,
זמנו הקצוב
של הצער.
הווילון ריחש איבה,
שתת התיעוב
בגרונות,
והשחר היה לנו
השתיקה.
לא יכול האור לשאת
וכבה.
עלה המוות בחלוננו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.