נטע מיזלס / יצאתי לשחייה |
לשחייה. שמש, גבוהה ואדומה,
הזהירה אותי מפני כוויה.
איזו כוויה, שאלתי בחזרה. כוויה
איומה, אמרה האדומה. כוויה
רטובה. אבל
כבר הרחקתי נורא, צעקתי, לא אספיק
לא אספיק לחזור בחזרה. אדומה
וקודרת, היא ענתה, כך או
כך, מחמדי, איןדרך חזרה.
זהו רק צלך-שלך שיכולהצילך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|