ויהי היום ללילה, והלילה ליום.
השבועות האחרונים הסתכמו בעיקרם בעבודה שתפסה מחצית מהיום (ואת
כל הלילה כאמור), שינה שעיקרה פחות מרבע והרבע וקצת הנותרים
הוקדשו לזמן עם עצמי.
לא היה לי זמן לאף אחד מכיוון שלא יכולתי להכיל אף אחד, לא את
הבעיות ולא את הלבטים של אף אחד. אני אדם מקשיב, כך שהדבר היה
למין סתירה פנימית עבורי, אך לא משהו שהטריד את מנוחתי יתר על
המידה. הייתי זקוק לשעות המעטות הפנויות במהלך היום לעצמי
בלבד. לא ביכרתי להכיר או להתעניין באנשים חדשים, וכמעט ולא
עניין אותי כלום. עבודה, ספרים, שירים, ושינה בעדיפות אחרונה.
שינה קלה מאוד.
ובתוך כל האפור הזה נכנסת לפתע לחיי, מחדש. כניסתך הראשונה
הייתה אמנם מאוד מרשימה, והיא זכורה לי עד עצם היום הזה לפרטי
פרטים, מהאופן שבו היית קולעת את שיערך ועד לריחך הנקי לכדי
שיגעון, שיגעון, אבל היינו ילדים ואת בעצמך גם היית בקשר
מחייב, דבר אשר לימים (בלשון המעטה, ספורים) יתגלה כמכשול שהוא
עדיין שריר וקיים עבורנו. או יותר נכון, עבורי. וגם לא כל כך
להפתעתי, בדיעבד ייאמר. כזה שלא משנה כמה אנסה, ארצה ואאמין
שביכולתי לעבור, לא אצליח. ושתדעי לך שמפלות מסוג זה הן
היחידות שבאמת מאכזבות אותי וגורמות לי לחוש פספוס וויתור- בעל
כורחי אמנם, אבל עדיין- ויתור.  
חיכית לי בכניסה לפאב ההוא בו עבדת, ממש אחרי הדלת, לראשונה
מזה כמעט שנה שלא התראינו ובהחלט דפק לי הלב. הייתה בי התרגשות
עצומה מזה שלא השתנית, וכוונתי היא לכך שלמרות אופייך הנדיר
וכמה יפה שאת, תמיד יהיו בך הצניעות והחוכמה. וזה דבר כל כך
שובה. כבר מהשנייה הראשונה התחלת להקשות עלי. החלפנו מספר
מילים וחיוכים, ולפני שהלכתי הצעתי שנשב בהזדמנות לשתות משהו
ואת מצדך נעתרת. כמה שמחתי. נפגשנו והיה נהדר, אין צורך
להרחיב. בימים הבאים, התחלפה השמחה באי ודאות עד לשיחה שסיכמה
את העניין שלנו, ולא לכיוון חיובי, אם תהית. חזרתי אל הבר שונה
קצת, כשהבירה קיבלה תפקיד אחר. הכרחתי את עצמי לעצור כאן
ועכשיו את המחשבות עליך כי ידעתי שטוב זה לא יעשה לי, ומכיוון
שלא מכבר הוכחתי לעצמי שזה דבר שאני מסוגל לעשות, עשיתי אותו
כעבור רבע שעה, והמשכתי.
ולמרות זאת, בשעות לילה מאוחרות על סף בוקר מוקדמות, כשאני
מאחורי הבר, מוריד לכוס מנת אספרסו או מקציף חלב לאיזה קפה קטן
חזק, העבודה נרגעת ואנשים מעטים יושבים בקפה לקפה, את חוזרת לי
למחשבות. חוזרת, ושוברת לי שוב את הלב, כמו שאמרתי לך אז. רק
ברמה נמוכה יותר, כי הרי הבטחתי לעצמי להתקדם. אז אני מקבל
תזכורת וצביטה קטנה, ומתקדם. אבל לפעמים גם חוזר קצת אחורה.