במיטת חולי,
על ערש דווי,
רק מילה אחת
תקרב אל שפתיי
אותה המילה שעם הזמן
הפכה תפילה
מילה אחת
והיא אומרת- את
בין כתלי ביתי הקט
כבוי אורו
מה גלמוד עומד
בלעדייך
אשב אני,
יומם ולילה
לובש בגדי שק
ובגדי סרק לצידי
המחכים,
המחכים לבואך
הן אהבות כבר ידעתי
והן
הן ידעו אותי
אך מה שונה לחישתך על אוזני
מה יקרו נשימותייך
המדגדגות את האוזניים
בראותי נערה לאור נר
לא תוצת תשוקה
אך עת באוב אעלה
את דמותך מתהום הנשייה
אשרוף אותה הנערה בכוח התשוקה
כמו חיה פצועה
שלטרף משחרת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.