אוסף הגברים של חיי.
אוסף מיוחד וכביכול מאוד מגוון.
הרבה זבל ונצנוצי זהב שכביכול מרצדים
מתוך ערימות אבק והריסות.

אוסף שלא התכוונתי ללקט,
או ללכת כך לאיבוד בתוכו.

אחד גדול עם חיוך יפה,
אחד גבוה עם מבט מהורהר,
אחד בוגר ובשל ומבין, בעיקר את עצמו.
אחד ערכי ונאמן לערכיו,
בעיקר כשהם מנחים אותו לוותר עליי.
אחד סתם אידיוט שהצליח לעבוד עליי,
ואחד חכם נורא, אז בודאי שהצליח לעבוד עליי.

לא מאמינה לכם, אף לא לאחד מכם,
כולם טובים ורעים וקרובים ורחוקים ככל שתהיו.
שונאת ואוהבת את כולכם,
מקללת כל אחד בנפרד ואת כולכם ביחד.

אוסף יקר שלי, שאספתי במהלך שנים ארוכות,
אחד אחד גרמתם לי לאבד את האמונה,
במשהו טוב, באהבה, בערך של חברות או נתינה,
ואת הכבוד העצמי.
רמוס אי שם בתוך החול.
חול שנופל במשך שנים,
וכל אחד שנוסף לאוסף מכסה בעוד חול ואבק.

אותי
כבר מזמן לא ראיתי שם מתחת לערימות.

אני
כבר מזמן לא הסיבה שהצטרפתם לאוסף הנחשק שלי,

אני
כבר מזמן בחרתי לא להיות של אף אחד מכם.

ואם לרגע חשב אחד מכם שהוא מיוחד,
ברצוני לבשר לו שהוא רק אחד, מתוך אוסף גדול,
רשימה ארוכה,של אכזבות וכאבים ותקוות שנמוגו.

ואין יותר תקוות.
את כולכם הייתי מוחקת אילו יכולתי.

אחרי שאאסוף את עצמי מחדש, אולי יוכל להיות
אחד שלא יהיה חלק מהאוסף המעופש הזה.

אוסף הגברים בחיי,
טובים ויפים וחכמים ובני טובים,
רעים וחזקים ופוגעים ושוברים,
אוסף מגוון שכולם בו אותו אבטיפוס הרסני לי,
אוסף שנאסף בקפידה,
לאורך זמן,
ובהתמדה בבחירות הגרועות ביותר.

בהחלט עדיף לאסוף בולים.