בערך בין אחת לשתיים ועשרה,
מלאך אליי חייך ונסחף בסערה:
"תראה אני מרחף, בדיוק כמו הזקנה!"
"אז מה אם היא אוספת שימורים ומלונים?"
"אני אקטוף לנו אם נרצה גם כמה כוכבים!"

ושם בערב, כשהרוח את המלאך ליטפה,
כיסה הוא את אוזניו וצחקק בלחישה.
ובשחר, במיטתי אז מלאך אליי בכה
ולא ידע הוא נחת, לפחות לעת עתה.

בבוקר מלאך נשקני ואל על לאט עלה
והרוח באוזניו לא עוד, כי גוועה ושכחה.

ובשחר יום שישי מלאכית אותי חיבקה
"שלום, אני הולכת" בחיוך עצוב אמרה,
בעודה אורזת את מכאוביה למזוודה.

בערך בשתיים ועשרה, מלאך אותי עוזב
בחיוך עצוב, בלב כבד,

בכל אופן, ככה לפחות אני חושב.