ראשי נמלא טל, קווצותיו רסיסי לילה
עיניי על רקתך נחות, מעל זריחה
סירה על גל כפלח הרימון נסחפת
מבעד צמתך נחשפת ארץ רחוקה
בצילו ישבתי, ואנו יונים על אפיקי מים
ידיו כגלילי זהב על שערי,
מה לך דודי, מה לך ולאפיקי המים
הרי בחרת להיות לצבי או לעפר האילים
הסבי עינייך מנגדי,
חרבי על ירכי בלילה ושלופה ביום
ולא מפחד גיבורים אוחזי החרב
אלא מנעיצת שינייך המחייכות בתום
מה לך, הסתיו עבר חלף ולא תחפץ
בגן נעול עודך, מציץ מן החרכים
אחזתיך, לא ארפה,
הגשם בא ועוד הנך נעול בפנים
אכן הסתיו חלף רעייתי, והנך יפה
אך לא אדע עוד מה צפנתי לך
אם לא אברח ואדמה לצבי או לעופר האיילים
קומי את רעייתי יפתי, ולכי לך. |
