שומע אותך שרה בחדר השני
אני יודע
לא משנה מה אומר
בסוף הכול יתנקז
אל משפט אחד
אותו את תאמרי,
או שתעדיפי לשמור לעצמך
מביט בתמונות הדוממות
בכל מקום בו היינו
היה נדמה לנו
שאנחנו אוספים זיכרון
מכל מקום אליו נסענו
לעולם לא הצלחנו
לחזור אליו באמת
שומע אותך שרה
ומדי פעם, עוצרת ושותקת
אבל השיר ממשיך מעצמו
המילים נפלטות
והמנגינה נשמעת ברקע
אהבתי את התחושה
שהיינו רק שניים
ויכולנו לכולם
אהבתי את התחושה
שאין אף אחד באמצע
אבל עם הזמן
השוליים הפכו רחבים
ואנחנו הפכנו קטנים
מה יכולתי לומר לך
שהיית מאמינה לי?
מה יכולתי לומר
בלי שהייתי צריך
להרגיש טוב עם עצמי
ורע אתך
על השולחן
היו מונחים הספרים
כוס מים ושני כדורים
אף אחד לא לקח אותם באמת
ואת המשכת פתאום לשיר
הכרתי את המילים
אולי כתבתי לך אותם פעם
אולי מחקתי אותם ממקום אחר
ואת זרה
עינייך משוטטות בחדר
בלי אבחנה
אהבתי שהיינו רק שניים
זה נתן לי תחושה של ניצחון
אבל עם הזמן, הרגשנו בודדים
וזה תפס לנו את כל המקום