עץ בודד
בנוף מדברי -
כמו שאני
צחיחות האוויר
מתפשטת במרחבי האינסוף
קול בראשי
קורא
רק שלא
תאבדי
לא אאבד עצמי לדעת
לא ארשה
סטייה מדרכי
בחולות השקטים
באבנים הדוממות
הזעקה היא שלי.
נווה המדבר שהייתי
התכלה
בסופת החול הרועמת
עת
יבש מעיין דמעותיי
כל נטע ועץ
ויתרו על שורשיהם
ברפיון יד
הפקירו עצמם
לחסדיה של שמש
חסרת רחמים
וליבי השוקק
נותר
קר וחורק
ממאן להכיר
בשיממון
שנשאר
עץ התמר
תנה לי
מפירותייך המתוקים
להרוות
את רעב
ליבי המריר
נחמתך הקטנה
תהא לי מפלט
עת אשכב תחת
ענפייך חסרי הצללים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.