|
כנחש השדה
הגחת פתאום
בין שיחים
דמותך מזדקרת
כה תמים למראה
נראית פתאום
אך עת נשכת
הבנתי - אחרת
ארסך השקט
כמו זחילתך
נע בגופי בדומיה
מאיימת
ידיי כבדות
רגליי משתתקות
מחשבתי מתכהה
נעלמת
ושוב נעלמת
אל בין השיחים
לא מותיר שריד וזכר
רק שתיקת ארסך
עוד נותרה בגופי
כצלקת רעה
משתקת
אז מתוך הארס
רקחתי מרפא
טיפה אחר טיפה
הטמעתיו בגופי.
בעקשנות ספגתיו
לא שאלתי למות
עד חזרה נשמתי לגופי |
|
|
לא! תשכח מזה!
(פעם הבאה אני
צריכה להתאמץ
יותר במיטה של
בועז רימר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.