עיניך תרות אחר נקודה בגלקסיה
והכוכבים מגיבים בקריצה דרך התכלת שבתוכן
אני מוצאת את עצמי נסחפת לאידיליה
בה שפתיך מרפרפות על צווארי
צחוק של אלפי ילדים מתגלגל ממעמקי גופך
כשאתה מרגיש את תגובתי
הייתי מכריזה על גופך כארץ פלאות
ומניחה דגל על לבך, כדי להכריז שאתה שלי
כמה תעצומות חולפות בידי הרועדת
כאשר אני מקרבת את ראשך אל לבי
עיניך תרות אחר נקודה באופק המתבהר
מתבונן על עתיד שעומד להיברא.

אתה שותק מעברו השני של הקו
מהרהר לעצמך על מהלכי היום
ואני מחייכת לעצמי, מקשיבה לנשימותיך
וחושבת
כמה ברות מזל מחשבותיך
שמקננות בתוכך יום וליל.
אתה מספר לי סיפורים
על ילדותך ומטוסים
וגופי נכמר בעל כורחו -
הייתי משנה את עצמי למיליוני חלקיקים
כדי לעוף ברוח אל זרועותיך
משוכנעת שלא אתפזר
כי אתה מונע ממני ללכת לאיבוד.

גופך משיק לשלי בליל ברקים מרעיד
הבזקי האור מאירים את פניך
שלא זקוקים להם כדי לזהור
ידך בתוך שיערי, מסתבכת
לפעמים יש קשרים שקשה להתיר
ואתה פורם אותם, לאט לאט
ובסבלנות
כאילו הייתי כלי שביר
אני שוקעת בשקע צווארך
מקשיבה להלמות לבך המואצות
גופי מתמסר לשלך
ועיניי מתמלאות בדמעות.

ברווח המינורי שבין נשימתך לשלי
יש עולם אותו הייתי רוצה לגלות
כל שאיפה מקרבת אותי אל נקודות התורפה
אותן הייתי רוצה לרפא
ראשי ישמש כמנוחה למחשבותיך
ומרפקיי כמשענת לגופך שעייף
וכשעיניך יעצמו
אחבק בחוזקה
ולא אבקש שום דבר נוסף.

ויחלוף לו הזמן
ותחזור אל בייתנו,
נשיקתי תשמש כדימוי
לגעגוע שחלף בינינו
ונבהה בגלקסיה
ונכתוב סיפורים
ונשתוק מדי פעם לכמה רגעים
ובלילות גופינו יתמזגו לאדם אחד
וחולשותינו תדעכנה
כי אנחנו לא לבד.