נס על נפשי מתהילת אפרוריות הרודפת לילה עטוף גירויים
כוכבים מתגלים בשמיי הסבירות הכללית
הדממה נקטעת כשילד קטן נועץ מבט זועף לא דומע אך כואב
כשהנוחות מתחילה להעיק כבר אין לאן לברוח, מתמסר לעלטת השגרה
השזורה בחיי נטול כל רסן

עננים שטים מן הים אל רקיע מאובק מסתירים כוכבים עייפים
מתפלש בשנאה עצמית לרגע קט, כשאבא שוב מוותר ואמא כנחל אכזב
טפטוף קל יורד נותן תקווה לאדמה יבשה, חיוף נפרש על פנים
עצובות

אני מחליט לשקר לעצמי שוב שיהיה בסדר רק אם נמשיך לרוץ עוד
קצת

אין מנוס, אני נופל שדוד כשמבול שוטף את נחילי ראשי מציף את כל
חולשותיי

דומם ושרוע אני שט על פלגי מצפוני כשדמדומיי השחר מבצבצים
באופק

אוסף את עצמי ומדדה לכיוון הזריחה
שקט שורר המרדף תם !

איכה ?