ישבתי אל המקלדת
לכתוב שיר.
מחשבתי נטרדת
צפה באוויר.

מה אכתוב, ודברי לעו?
במעגלים סביב ינועו
הרהורי הלב.

יסוב על ציר חורק
המוח השותק
במחשכי קדורניים.

ישב בדד
ויידום
שוזף בקרינת מסך.

הולכת ונמשכת שתיקת המשורר
ליבו הולך וסוער
באין מעצור.

תקווה, היא אור הולך ובא
באפלת צהרים
אהבה, היא אשליה
משתברת באור.

גם כי אלך
באוהלי קדר
לא אסוג אחור

במסילה אעלה
בסנסן שורג
עטור שושן צחור.

גלימת טלית אעטה
ובעין שחה
לעל אחתור

ללא קול אשמע
יענה בדממה
לכאבי מזור.

מן השכינה אפרד
נכנע כעבד,
לליבי יקרא דרור.