הפעילו את השיר המפורסם של סיימון וגרפונקל  I am a Rock.
עיצמו את העיניים שלכם. תקשיבו למילים. עד כמה זה מדבר אליכם.
עד כמה בודדים אתם, עד כמה אתם מרגישים חזקים. כמה כאב עולה
בכם, כמה שאלות בועורות בעצמותיכם. כמה עניים אתם? להיכן נעלם
החופש? האם הוא היה קיים מעולם?
אתם עבדים. אתם עבדים של עצמכם בתוך כלא של פנטזיות על אהבה,
ואהבה עיוורת לפנטזיות של חופש. אתם עבדים. אין לכם קניין על
דבר פרט עצמכם ואתם מוסרים אותו בקלות דעת חסרת מעצורים.  האם
שכחתם מי אתם, בכמה כח אתם מחזיקים. התעוררו. פיקחו את עיינכם
אל עולם ישן.
כוחה של המוזיקה נתון ביכלותו של האומן היוצר אותה. הוא לבדו
יוצק את המילים לתוך הלחן ושופך החוצה אומנות. וכמו מספר
סיפורים זקן הוא מדבר על מה שהוא רואה. בשנות השישים אומנים
כמו בוב דילן, טימותי לירי ואפילו ג'ים מוריסון בדרכו שלו,
הבינו את כוחם ויצאו לשנות עולם מקולקל. אחרי הופעות המוניות
וצריכת סמים בסדרי גודל שהעולם לא ראה הבינו אותם בעלי ממון
שהנה, הנה לפניהם עומדת חיה ונושמת ההזדמנות העיסקית הבאה. ואז
הם עשו את אשר אותם אנשים עושים הכי טוב. הם הפכו את אותה
מהפכה לתעשיה. במאה השמונה עשרה באנגליה החלה מהפכה שיש לה שם
דומה. ההשפעות של אותה מהפכה תעשייתית רק מתחילות להשפיע. אותה
מהפכה בניגוד לילדי הפרחים כן הצליחה. המשטר הפיאודלי, שלטון
האדמות הסתיים. את מקומם של האצילים תפסו העשירים. את מקומם של
האדמות תפס הכסף. בהתחלה עוד האדם הפשוט חשב שלפניו מהפכה של
הפועלים, הרגע בו העולם הבראברי וחסר השיוון הולך ומתפוגג.
המהפכה של האיש הפשוט. מה שלא הבנו הוא ששום מהפכה לא באמת
נעשתה. הוחלפו בעלי התפקידים, הוחלפו שמות, הוחלף סגנון השליטה
והשלטון, הקסם הוחלף בהגיון קר, וכוחו של האדם הושפל לכדי מספר
האנשים שאתה חבר שלהם בפייסבוק.
להיכן נעלמו עקורונתיו של דקארט? שיש רק אמת אחת ויחידה,
היכולת להטיל ספק בכל. היכן וולטיר שייצעק שהוא מוכן להילחם עד
מוות בשביל שתוכל לומר את דבריך. חופש הביטוי טבע במאסות של
תוכניות ריאלטי שנצפות לא פחות מפורנו. האם הפסקנו לחשוב, או
האם התחלנו לחשוב שאין אנו מסוגלים להבין. כוחו של העט אכן חזק
מכוחה של החרב, אך כוחו של הכסף קונה חרבות ועטים. פסיכולוגיה
בשנקל.
ישנה תאוריה המדברת על מעגל אינסופי של היסטוריה החוזרת על
עצמה בצורה של ארבעה דורות. דור המהפכה, אותו דור שמשנה את כל
אשר היה לפניו, שובר את הכלים ומחליף אותם בכלים חדשים. לאחריו
מגיע הדור שחיי על פירות המהפכה, אופוריה זמנית שבעקבותיה יבוא
ללא ספק דור המשבר. אותו דור שמאס בכלים הקיימים, אותו דור
שמתחיל לשבור אותם אך לא מוצא כלים חדשים. הוא רק יודע שמה שיש
לא מספיק טוב. ואז מגיע דור הפיקחון. אותו דור שמוצא כלים
חדשים שבעזרתם דור המהפכה יבצע את הקופ שלו. וכך סובב יסתובב
לו העולם. משפטו של גלילאו לא רק מדבר על העולם כיציר שמיימי,
אלא גם על בני האדם שמסרבים תמיד לקבל שינוי אפילו כשהם מבינים
שהשינוי כבר חל. כל זה כבר קרה, וכל זה יקרה בשנית. הבל הבלי
הבלים אמרת קהלת.
שנות השישים היו דור המהפכה. הדור אחריו היה שנים של אופריה
מוסרית, גילויים חדשים במדע ואומנות הרעישו את העולם. ואז הכל
נגוז, הילדים שנולדו בשנות השמונים סירבו לקבל את מנהגיו של
הדור הקודם, הם סירבו לחיות על זרי הדפנה של שוק ההון, הם
ביקשו להשתחרר. במדינת ישראל זה התבטא במלחמות מול הממסד של
ילדי הטראנס. מלחמה שגם היא כשלה במובן מסויים אך כמו מהפכת
דור הפרחים עשתה איזושהו שינוי בתודעה של עם ישראל. דור שנות
האלפיים אלו שנולדו לתוך עולם של פלאפונים ואינטרנט, הם אלו
הילדים שימצאו את התשובה, אלו הם דור הפיקחון. וילדנו שלנו,
אלו שאנו נביא לעולם, הם יבאו בתמורה לעולם מהפכה שגודלה טרם
נתפס. העולם ככל שהוא גדל בבני אדם הוא קטן במקום, וגל המהפכה
יזעזע את העולם כולו. עלינו מוטלת האחריות לשבור את הכלים
הקיימים. שילדנו יוולדו לעולם של כלים שבורים, עולם שייאלץ
אותם למצוא תשובות חדשות. עולם חדש. מופלא.