[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נלי בראון
/
פרפרים

הייתי רוצה לומר לךאת האמת. לא את האמת המוחלטת, את הפתרון
לשאלת הקיום ואת הנימוק לקיומו או חוסר קיומו של האל, שלא ברור
מהו. אלא את האמת שלי. חבל שאינני יודעת אותה אף פעם. אתה עומד
מולי ושואל "כבר לא? עדיין כן? זה כמו פעם? זה היה פעם בכלל?"
ואני שותקת. יש בי יותר מדיי מראות שמשתקפות זו בזו ומסתירות
ממני את הדברים הפשוטים. ראשית ישנם הרצונות שסותרים זה את זה
לפי מצב הרוח, שנית יש את הרצון לרצות, למטרות שונות, כדי
להתבלט, או כי זה מעניין ומתאים לי לסיפור שכבר רקמתי מראש
במוחי. לפעמים מתאים להתאהב, זה ממש מתבקש, זה מתחרז עם כל
האירועים, אבל זו לא האמת שלי. לפעמים כדי לחזור לאהוב צריך
להביט לכיוון שנשתכח ממזמן, כאדם עסוק העוצר ומביט לשמיים,
ומגלה שהם עדיין שם. לפעמים צריך לראות סרט מסויים, לשמוע
מנגינה, או להביט לרגע מחדש בעיניים ולהרגיש איך האוזניים
חוזרות לשמוע ולהפנים את המילים שנשחקו כבר, ב"קלאק" קולני,
כמו בדרך חזרה מים המלח.
בשביל להתאהב צריך זמן ושקט נפשי, אחרת נוצרים רק תוצרי לוואי
כגון אובססיות וחיות אחרות שמתבייתות בלבך ושונאות לעזוב.
הייתי רוצה למצוא את הפרפרים, אך אינני יודעת אם הם אינם
קיימים רק משום שאני מצהירה על כך בביטחון שכזה, ורגע לפני שהם
מופיעים אני מועכת אותם בכף ידי בלי משים, או הודפת אותם
לכיוונו של מישהו אחר, שמיד פורח בחיוך רחב וממשיך לצעוד
בעליזות וללא דאגות.
החלטתי חסרת ההכרעה היא הציפייה לימים טובים יותר, אך ציפייה
סבלנית אינה באה בקנה אחד עם רצונות מידיים וחדים כמו חץ שננעץ
לפתע.
אין פתרון עד שלא אמציא אחד. עצותיהם של האנשים המתאמצים להבין
והמתיימרים לדעת מה אני מרגישה - יומרה מוגזמת למדיי כיוון
שאפילו אני איני יודעת, אינן מועילות, ולעיתים רק מזיקות.
אנחנו שניים בצנצנת הזו, ועד ששנינו לא נבין שאנחנו יחד
ושאנחנו לא בצנצנת, אלא בחוץ, וחופשיים, שום דבר לא ייצא מזה.

ובינתיים, ניחושים מסוכנים שגוררים מעשים.
מסרים סותרים, סוטרים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שני ילדים
ושניצל נכנסים
לחנות ממתקים
ומתחילים לגנוב
מכאן ומשם.
לפתע, נכנס שוטר
ושואל את הילד
הראשון:
"ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לקנות את
זה".
-
"טוב. ואתה,
ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לשלם על
זה"
-
"אה, טוב. ואתה,
שניצל, למה
אתה גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב. אני
שניצל."



- השניצל -


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/6/10 23:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נלי בראון

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה