|
סיכת השיער
שלך
מחכה לנו
על שולחן הסלון
שלי.
והיא לא יודעת
היא רק סיכה
מה סיכות יודעות על
חששות
או תקוות.
מוחי
(לצערך לא לבי)
כל היום נוסק ומתרסק
בעדינות
באלגנטיות הראויה
לשקרים
ותקוות
מבוקרים בקפידה.
בכל שתיקה קטנה בינינו
שאת לא שומעת
אני מתייסר בקלילות
קשרים בלתי נראים בינינו
ניתקים
ללא צליל
כוכבים קטנים מאבדים את אורם
וממש רגע אחר כך
אף אחד לא ידע לומר
הנה
כאן פעם
היה.
אנו שכובים על הצד
ידי סביבך
חוגרת את תחושת הביטחון
קרוב אלינו
ומוחי מנגן למען לבי
רקוויאם לספק
הומאז' לשכחה
עכשיו רק
מחבקים.
שדי הדמיון שלי
הם ילדים אבודים
בוגרים מדי
של
הורים גרושים
שכל שבת שלישית
עוזבים את
התמונה בה אני קם ועוזב
ואת בוכה
ומבלים בפארק שעשועים
עם התמונה בה אנחנו
נחים
משולבים יחדיו
עשרים שנים מתוקות
מעכשיו.
כל הסודות האלו
כתובים כאן
ממש פה
מול סיכת השיער
שלך
אבל היא רק
סיכה
מה היא יודעת.
ומה את.
|
|
|
תגידו...
החוטיני של
דרדסבא
אכיל? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.