בתנועה על פנייך
לבי מתמלא חום וערגה
נפשי יוצאת אלייך
מחבק אותך בעדינות אך בחוזקה
עד שעולים ממך קולות
של שנאה אלימות, כוחנות ותאווה
מרפה מאחיזתי
מתכנס לתוך תוכי

צופה בחרדה בתאוות בשרים
של אנשים חסרי רחמים
שעושקים אותך ואותי
הם מכלים כל חלקה
כל איבר מגופך הטהור
ריחות של שריפה וכיליון
עולים וצצים
צצים ועולים

ולכן -
מנבכי נפשי לבי יוצא למחוזות רחוקים
שם החיים יותר נוחים -
לפחות כך אומרים
גם אם הריחות והטעמים שונים  
והתנועה לא טבעית -  
בשמש האפורה והמטעה שזורחת עבור אחרים
כי התנועה על פנייך נעשתה מורכבת ומסוכנת
יש ארץ אחרת?