בין עננים שחורים ואפורים מזעף האלוהים
הייתי נושא תפילה אל שמים
ליבי שותת מדם,
מצפוני מהפך בקרביי,
ועיניי שחורות מדמעות.
הייתי נשאר - לו רק הייתי יכול.
ולו היית אז את איתי,
ברגע אחד של גורל אכזר,
ברגע מתוק של עצב כה מוכר,
היית עומדת יציבה.
לו רק היית רק את איתי,
וכל העולם סובב בנוגה הירח מסביבנו.
רק את, רק בין שדייך לבכות על השבר שבלב,
לו רק היית לוחשת על אוזני מילים של לילה כוכבים,
ובין מיתר לבין מיתר היינו מוצאים יד,
כתף רכה,
שפתיים מאווררות על לחי רטובה.
לו רק היית אז אמיצה רק בשבילי, כמו שהייתי בשבילך.
בקסם הזריחה השקט. |