איך את חומקת
וגופך הצעיר, וידך מחליקה על ידי,
ועינייך - מבט כרגיל,
שול מסתיר את צווארך האדום משפתיי
ילדה שלי -
בשבילי תשאלי את עצמך לאן את הולכת.

ועם מי
משתנים עכשיו חייך
מתרחקים כמו לא היה דבר
וליבי שהבטיח שוב מתרסק
ואני... עוד לא יודע, רק עדיין אלייך,
כמו תמיד
מתרגש ונגמר,
ואולי עוד נותר קצת קסם.

והפחד,
הפחד מזכיר צלקות.
הפחד שלי ממחר,
והפחד שלך, ילדה קשוחה שלי,
בעיני החרסינה שלך, ממחר.
והפחד קורא לי לברוח אל כל הכבישים שבלילה,
ואני רק שותק. רק שותק והולך בלי לדעת לאן, והאם אגיע.

איך התקרבנו
איך ישן העולם מסביבנו.